כפי שמוצג על ידי ההיצמדות בין המשטח המוצק למשטח הנוזל, למולקולות על פני השטח המוצק יש אנרגיית שטח מסוימת. כאשר הוא בא במגע עם הגז, הוא יכול למשוך כמה מולקולות גז אל המשטח המוצק כדי להפחית את אנרגיית פני השטח שלו. תופעה זו נקראת ספיחה.
ניתן לחלק את תופעת הספיחה לספיחה פיזית ולספיחה כימית. ספיחה פיזית נגרמת מכוח הכבידה בין מולקולות המשטח המוצק למולקולות הגז הנספגות. ספיחה כימית נגרמת על ידי אנרגיית הקשר הכימי של מולקולות המשטח המוצק. עבור מוצק מסוים, לעתים קרובות יש לו רק ספיחה כימית על מולקולות גז מסוימות (תלוי במבנה המולקולרי), ובכך מראה את הסלקטיביות של הספיחה.
ספיחה פיזית וספיחה כימית פועלות לעתים קרובות באותו זמן. מהירות הספיחה הפיזיקלית היא מהירה מאוד, כך שקל להגיע לשיווי משקל, בעוד שמהירות הספיחה הכימית איטית. כאשר הטמפרטורה עולה, מתעצמת התנועה התרמית של מולקולות הגז, מה שתקטין את יכולת הספיחה הפיזית ותאיץ את מהירות הספיחה הכימית. לכן בטמפרטורת החדר מדובר בעיקר בספיחה פיזית, בעוד שבטמפרטורה גבוהה השפעת הספיחה הכימית היא משמעותית.
תופעת הספיחה נמצאת בשימוש נרחב בתעשייה ובחיי היומיום, כמו זרזים מוצקים לתגובות כימיות, הנשענים בעיקר על הפעלת ספיחה כדי לזרז, וחומרים סופחים במסכות גז סופגים באופן סלקטיבי גזים מזיקים.
